חוק הזכות לעבודה בישיבה אשר עוגן בחקיקה בשנת 2007 ומוכר יותר בהגדרתו העממית כ”חוק הקופאיות” חל על כלל העובדים במשק וקובע כי על המעסיק להעמיד לרשות עובד במקום העבודה מושב לעבודה ולא למנוע מעובד ישיבה במהלך העבודה, אלא אם כן הוכיח המעביד שביצועה הרגיל של העבודה אינו מאפשר ישיבה.

בפסיקת בתי הדין לעבודה ביישום החוק נקבע כי המעסיק מחויב לעצב את סביבת העבודה כך שתנאי העבודה יאפשרו ביצוע העבודה בישיבה. זאת, באמצעות העמדת מושב מתאים וראוי לשימוש העובד במקום העבודה, וכן אוסר על המעסיק למנוע מהעובד אפשרות לעבודה בישיבה.

עוד נקבע כי מניעת עבודה בישיבה יכול ותהיה גם על ידי אחת מאלה: הקצאת מושב בלתי תקין – שבור או רעוע, או מושב אשר אינו מותאם לתנאי עבודתו של העובד ורווחתו, כנדרש בחוק; מספר המושבים יהיה ביחס בלתי הולם למספר העובדים, כך שבפועל אין לכל עובד הזדמנות לשבת במהלך העבודה השוטפת ובהפסקות; העמדת המושבים במרחק בלתי סביר מסביבת העבודה השוטפת של העובד; וכיוצ”ב.

בפסה”ד בפרשת דיזינגוף קלאב נקבע כי קיימת חזקה סטטוטורית לפיה ביצועה הרגיל של העבודה – של כל עבודה – ניתן להיעשות בישיבה ועל המעסיק הנטל להוכיח כי אופי העבודה איננו מאפשר ביצוע תקין בישיבה.

באותו פסק דין העיד התובע אשר שימש בתפקידו כפקיד קבלה, כי עבודתו מתבצעת ברובה בעמדת הקבלה, ליד המחשב והטלפון, ומעדותו עלה כי מרבית הפעולות הנדרשות ממנו ברוב שעות העבודה  מאפשרות לו ישיבה, אך חרף זאת הנתבעת מנעה ממנו אפשרות ישיבה.

בית הדין לעבודה קבע כי הנתבעת הפרה את חוק הזכות לשיבה ופסק לזכות התובע 100,000 ₪.

במסגרת בחינתו של בית הדין לעבודה האם יש מקום להחיל את החוק או לא על מקום העבודה, מביא ביה”ד לעבודה בחשבון בעיקר את השיקולים הבאים:

  1. בחינת אופי הפעילות – האם הוכח כי העבודה מחייבת תנועה מתמדת ממקום למקום, במתחם העבודה, במקום העבודה, או מחוצה לו.
  2. האם העבודה על פי טיבה, מאפשרת ביצוע העבודה בישיבה בכל שלביה, או בחלקם, בשים לב לדרישות הבטיחות במקום העבודה, כגון מיגון מפני מכשור וטכנולוגיות.
  3. האם הועמד מספר מספיק של כסאות באיכות הנדרשת – בשים לב לאופי מקום העבודה ולצרכיו, ביחס לעובדים במקום העבודה.

בספטמבר 2013 הוחל החוק גם על עבודתם של טבחים במסעדות.

בפסה”ד שניתן בעניין ז’אנה בליאסוב נ’ ר.ק. מתן שותפות מוגבלת, נפסק, כי הגם שעבודתו של טבח במטבח היא עבודה דינאמית הכרוכה במגוון פעולות, שאת חלקן ולעתים את רובן יש לבצע בעמידה ו/או בתנועה ממקום למקום, לא הוכח כי אכן עבודה במטבח אינה מאפשרת, ולו לצורך ביצוע עבודות/פעולות מסוימות וקצרות, ישיבה.

באותו עניין הוטל פיצוי בסך של 15,000 ₪ בגין הפרת זכותה של הטבחית לישיבה בעבודה.

בתביעה שהוגשה באמצעות משרדנו התבקש להחיל את חוק הזכות לעבודה בישיבה גם על אורזים העובדים בסניפי רשתות השיווק.

בתביעה שהוגשה על ידי אורז בסניף “חצי חינם” בעיר חולון נטען כי לאורך רוב שעות הפעילות של הסניף כל הקופות היו מאוישות על ידי קופאי/ת ואורז/ת אשר עבדו בשיתוף פעולה בכדי לשרת את לקוחות הסניף. ברם, רק הקופאים זכו למקום ישיבה, בעוד שהאורזים נדרשו לעמוד כל המשמרת שהשתרעה על פני שעות רבות ללא אפשרות ישיבה.

חצי חינם לא העמידה כלל מושב לשימוש האורזים ובכך הפרה את חובתה לעצב את סביבת העבודה כך, שתנאי העבודה יאפשרו ביצוע העבודה או חלקה בישיבה. בתביעה נטען כי גם אם בית הדין יקבע כי אופי העבודה מחייב ביצועה בעמידה, הרי שבחלקים מהמשמרת בהם לא היה עומס והאורז נותר חסר מעש, היה ראוי כי תהיה לו האפשרות לשבת.

בפסק הדין שניתן לאחרונה על ידי השופטת נטע רות מבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, נקבע כי רשת “חצי חינם” תפצה את עובד האריזה שהגיש התביעה בסך של 30,000 ש”ח ותעמיד מעתה כסאות לרשות כל האורזים בסניפיה ברחבי הארץ.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *