הצבת מצלמות במקום העבודה על ידי המעסיק – כללי המותר והאסור

המציאות היא כי בעולם המודרני אנו מוקפים במצלמות. הן נמצאות כמעט בכל מקום בו אנחנו עוברים, בכביש או בצומת, במסעדה או בבית המלון.

האם המעסיק רשאי להציב במקום העבודה מצלמות נסתרות או גלויות בכדי לעקוב אחר פעילות עובדיו או בכדי למנוע עבירות פליליות מצד לקוחותיו?

האם לעובד קיימת ציפייה סבירה לפרטיות במרחב הפרטי שניתן לשימושו במקום העבודה?

על שאלות אלו ננסה לענות בתמצתיות במאמר זה.

סעיף 2(3) לחוק הגנת הפרטיות קובע כי צילום אדם כשהוא ברשות היחיד מהווה פגיעה בפרטיותו ואילו מנגד סעיף 18 לחוק הגנת הפרטיות קובע שורה של הגנות שנועדו להגן על פעולות שנעשו בתום לב.

בתי הדין לעבודה ערכו איזון בין הזכות של המעסיק על קניינו והפררוגטיבה הניהולית שלו לנהל את עסקו כראות עיניו וליישם את רצונו במקום העבודה מחד והזכות של העובד לפרטיות במרחב שלו בעבודה בו הוא מעביר פרק זמן משמעותי מחייו, מאידך.

נקודת האיזון בין הזכויות – זכות הקניין והפררוגטיבה הניהולית של המעביד מחד והזכות לפרטיות של העובד מאידך, נבחנות בין השאר על ידי מבחנים של תום לב, סבירות ומידתיות.

כככל מעסיק רשאי להציב מצלמות מקום שמדובר באזורים ציבוריים ומרחבי עבודה פתוחים לכל בהם לעובד אין כלל ציפייה סבירה לפרטיות.

קו הגבול לפררוגטיבה הניהולית של המעסיק נקבע במתחמים ובמרחבים האישיים של העובד במקום העבודה אליהם נאסר עליו לחדור. אותם אזורים פרטיים בהם יש לעובד ציפייה סבירה לפרטיות, בין אם מדובר במצלמה גלויה או נסתרת.

בפסיקת בתי הדין לעבודה נקבע כי לא ניתן להציב מצלמה נסתרת או גלויה בתוך משרדו של העובד או בסביבת העבודה הפרטית שלו, שכן התפיסה היא כי שם קיימת לעובד ציפייה סבירה לפרטיות, ציפייה אשר גורמת לו לבצע פעולות אישיות בחופשיות ולא תחת עיניים בוחנות (דמר 39840-04-10 לשצינר נ' פאר מרכז החלמה רפואי בע"מ).

עם זאת, ככל שהמעסיק הציב מצלמות בשל ענין כשר, בכדי למשל למנוע עבירות פליליות מצד לקוחותיו או עבירות משמעת מצד עובדיו, נקבע שהצבת המצלמות ככל שאלה גלויות היא כלי ניהולי לגיטימי, בכפוף לכך שהעובד יודע שהינו מצולם, והיקף הצילומים ומשכם יהיה סביר ומידתי.

מתי יהיה ניתן להציב מצלמות נסתרות במרחב האישי?

טרם ניתנה החלטה חד משמעית בעניין זה בפסיקת בתי הדין לעבודה, אך ניתן לומר כי מקום בו המעסיק הציב מצלמות כדי להתחקות אחר עובדיו בחשד לביצוע מעשי גניבה ולצורך ביסוס אותו חשד, יש לראותו כמי שמגן על אינטרס אישי כשר והוא זכאי להגנה, אך זאת בכפוף לבחינת סבירות ומידתיות החדירה לפרטיות העובדים (האם ניתן היה להגיע לאותן תוצאות בצורה אחרת לא תתאפשר הצבה של מצלמות, משך זמן הצילום – באופן סביר ועוד).

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *